הדף הראשון של ברכות ירושלמי

הגמרא אומרת שזמן קריאת שמע של ערבית

הוא צאת הכוכבים, אבל במשנה מגדירים את הזמן כך: "מאימתי קורין את שמע בערבית? משעה שהכוהנים *נכנסים לאכול בתרומתן". 

בתלמוד הבבלי יש עוד הרבה הגדרות לתחילת הזמן, מלבד דברי המשנה. המשותף כמעט לכולם, הוא שזמן קריאת שמע הוא זמן אכילת סעודת הערב. אלא שיש הגדרות שונות כיצד מגדירים את זמן האכילה, האם ע"י כהנים בתרומתם, או סעודת שבת, או סעודת העני, או סעודת כל אדם, וכדומה. 

לעומת זאת, בתלמוד הירושלמי, אין הגדרה שעוסקת בסעודה של יום חול כמו בבבלי, אלא מוסיפים על המשנה רק את דברי רבי חייא, שהזמן הוא בשעה שאדם נכנס לאכול סעודת ליל שבת. זמן קריאת שמע לפי הירושלמי, משוער ע"י סעודות שמתחדשות בגלל שנכנס יום חדש, ועמו תוכן של קדושה. במשנה - ע"י היום החדש הכהנים נטהרו ויכולים לאכול תרומה,  ובברייתא - סעודת ליל שבת, שמתחדשת עם כניסת שבת קודש. הצד השווה בין התלמודים, הוא שהזמן מוגדר ע"י אכילה. 

הצד השונה בין התלמודים, הוא שבבבלי, יש הרבה שיטות שאומרות שמשערים את הזמן של קריאת שמע ע"י סעודת יום חול, ובירושלמי מדובר רק בסעודות של קדושה.

משמעות הדברים:

אכילה היא מעשה גשמי. אבל האם הגשמיות מסוכנת לרוחניות, והמצווה מצילה אותנו מן החטא? או שע"י האכילה אנחנו חווים באופן שלם את העולם הרוחני, כמו בסעודת שבת ואכילת תרומה. 

בירושלמי, זמן קריאת שמע הוא זמן אכילה קדושה, שמתחדשת עם התחדש יום חדש. זמן קריאת שמע של ערבית הוא זמן של התחדשות. כאשר קדושה מתחדשת, יש בה קודם כל לילה, בו האדם מקבל את התוכן החדש, בגשמיות ע"י האכילה, וברוחניות ע"י קריאת שמע. 

אבל בבבלי האוירה שונה (ד:): 

"תניא: חכמים עשו סייג לדבריהם, כדי שלא יהא אדם בא מן השדה בערב, ואומר אלך לביתי ואוכל קימעא ואשתה קימעא ואישן קימעא, ואחר כך אקרא קריאת שמע ואתפלל, וחוטפתו שינה ונמצא ישן כל הלילה.

אבל אדם בא מן השדה בערב, נכנס לבית הכנסת, אם רגיל לקרות קורא ואם רגיל לשנות שונה, וקורא קריאת שמע ומתפלל, ואוכל פתו ומברך." 

זאת אומרת, שקריאת שמע שומרת עלינו מנפילה ע"י הגשמיות. 

קריאת שמע של ערבית, באה בסוף יום, והיא מרימה אותנו אל קבלת מלכות שמים, ומתוך כך אנו לא נופלים ונחטפים ע"י שינה ואכילה. 

חשוב להדגיש, שאנו צריכים לספוג את שני התלמודים, להתחדש עם הירושלמי וגם להישמר מנפילה עם הבבלי. "מִשְׁפְּטֵי ה' אֱמֶת - צָדְקוּ יַחְדָּו"!

 

וברוך השם אנו מגיעים כבר לדף מספר 3 של המיזם החדש שלנו טעימות מהתלמוד הירושלמי (דף מצורף), כאשר התודה כולה מוקדשת לד"ר שמואל ויינשטיין היקר. מדובר בעמוד ירושלמי מעוצב שכולל 4 מדורים – רעיון ירושלמי, סיפור ירושלמי, הלכה או מנהג שמקורו בירושלמי ופתגם ירושלמי. זאת הזדמנות להצטרף לאלו שהתנדבו להדפיס 10 עותקים ולהניח בבית הכנסת, או להפיץ את הדף בדוא"ל או בוואטסאפ.